סיפור אישי

הלב כואב . הלב שבור .
הרב אטינגר ,
בדיוק לפני שנה וחצי ניגש אליי חיים גורן ,
אמר לי : "יש לי בשבילך פרויקט מיוחד , משימה לאומית , להכניס ספר תורה בנווה שאנן עם הרב אטינגר"
הסכמתי. לא ידעתי מי זה הרב אטינגר .
חיים עשה הכרות . קבענו פגישה .
הגעתי באמצע שיעור שלך (ניתן לראות בתמונה) . לא הכרת אותי
אבל ישר עצרת הכל והזמנת אותי עם חיוך מפה לאוזן .
אחרי השיעור ישבנו עם יצחק וסרלאוף . במשך יותר מחודש וחצי רק
תכננו איך מעיפים את הישיבה .
מעולם לא ראיתי אדם שנלחם על משהו ללא תמורה . ללא אינטרסים זולים. אבל אצלך המלחמה על ישיבה בדרום ת"א זה היה מפעל חייך .
חודש וחצי לתכנן הכנסת ספר תורה . חודש וחצי של רוממות רוח ביחד איתך .
למדתי איתך עין אי"ה , חברותא , לבד , דיברנו על שליחות בא"י , דיברנו על תורה ועבודה והשילוב , דיברנו על חיים , על שליחות בדורנו , סיפרת לי על משפחתך .
גיליתי לך שאת הבן שלך. Elyashiv Etinger , אני מכיר היטב . חבר . בנ"ע .
אמרת לי : "תדע לך , אני כאן כי צריכים אותי ,הישיבה בדרום ת"א היא מגדלור של אור , והאור הזה הוא אור טוב , אור שמחבר ומאחד" (מילה במילה)
יום לפני הכנסת ספר תורה . התווכחנו . עצבים באוויר . עוד שנייה מפוצצים את ההכנסת ספר תורה .
קמת ואמרת : " קום! " , יצאנו לסיור . אני ואתה . שעת בין הערביים.
שקיעה . פתאום הרב התחיל לצחוק .
שאלתי " הרב הכל בסדר?"
ענה: בעוז וענווה .
אני : נוו ו..? נושא לחברותא ? פותח סניף בנ"ע ולא סיפרת?
ענה לי : כשבאתי לכאן התחייבתי לשים נגד עיניי 2 מילים .
בעוז – הישיבה תוביל את הזהות היהודית בדרום ת"א בעוז . בתעוזה . לוחמה . רעל בעיניים . לא תוותר לאף אחד ועל אף אחד.
בענווה – מתוך אהבת חינם וחיבור לכולם . בנחת .
הרב אטינגר , עוד מעט בדיוק לפני שנה זכיתי בשיתוף פעולה איתך להפיק את ההכנסת ספר תורה לישיבה שלך . מעל 100 תושבים . מבוגרים וצעירים . כולם באו לשמוח . רקדנו . צחקנו .
שמחנו . ואז אמרת משפט חורץ ונחרץ בלבבות של כולם :
"אנחנו באנו לכאן כדי להישאר"
הרב אטינגר . לא פשוט . לא קל .
בעוז וענווה. דרך חיים לכולנו .
הי"ד. ת.נ.צ.ב.ה